תוספות יום טוב על משנה מועד קטן ג׳:ג׳

מהדורה: משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913

מקור משנה מועד קטן ג׳:ג׳
3 וְאֵלּוּ כּוֹתְבִין בַּמּוֹעֵד, קִדּוּשֵׁי נָשִׁים, גִּטִּין וְשׁוֹבָרִין, דְּיָתֵיקֵי, מַתָּנָה וּפְרוֹזְבּוּלִין, אִגְּרוֹת שׁוּם וְאִגְּרוֹת מָזוֹן, שִׁטְרֵי חֲלִיצָה וּמֵאוּנִים, וְשִׁטְרֵי בֵרוּרִין, וּגְזֵרוֹת בֵּית דִּין, וְאִגְּרוֹת שֶׁל רָשׁוּת:
פירוש תוספות יום טוב על משנה מועד קטן ג׳:ג׳
3 ושוברין. כתב הר"ב שאם יאמר הלוה כו' שומעין לו. פירש הב"ד. ומיירי שאבד המלוה שטר חוב כדכתב הר"ן:
4 מתנה. כתב הר"ב ואי לא כתיב להו מפסיד המקבל. דשמא יחזור בו הנותן. לאו חזרה ממש דהא מתנת בריא בלא קנין לא סגי. אלא שיחזור ממה שהיה ויאמר שלא כך היה. וז"ל הר"ן. ואם לא נכתב עדותן. יאמר הנותן לא היה כך:
5 ופרוזבולין. כתב הר"ב בוטי עניים דכתיב דברים ט״ו:ח׳ העבט תעביטנו. ומי הם הלווים עניים. גמרא פרק ד' דגיטין דף ל"ז. ועיין מ"ש במש' ב' פ' בתרא דשביעית. ואם לא יכתבנו עכשיו והוא רוצה לילך. יעבור שביעית ויפסיד חובו. הר"ן:
6 אגרות שום. פי' הר"ב ששמו ב"ד נכסי לוה כו' וקורעין לו שטר חוב. כדאמרינן כל שומא דלא כתיב ביה קרענא לשטרא דמלוה לאו שומא הוא. ואם העדים רוצים ללכת. יהיה המלוה קרח מכאן ומכאן *כן נ"ל. ופירוש זה של הר"ב כתב גם כן בטור סימן תקמ"ה. אבל רש"י פירש אגרות שום בכך שמו ב"ד שדה זו. ונתנו לאחים כך וכך נגדו. ע"כ. ולהירושלמי אגרות שום. שום היתומים ע"כ. ומיהת קרוב לשמוע. שהטור והר"ב ג"כ ע"פ הירושלמי פירשו לפירושם. ועיין בריש פ"ו דמס' ערכין ול' אגרות עיין בסוף פ"ק דב"מ:
7 ואגרות מזון. כתב הר"ב א"נ מי שקיבל עליו לזון בת אשתו. וכ"פ רש"י. וקשיא מי גרע ממתנה. ומאי קמ"ל:
8 ומיאונים. פי' הר"ב קטנה כו' יכולה למאן בבעלה קודם שתביא שתי שערות. ולומר אי אפשי בו וכו'. ואם לא יכתבו השטר עכשיו שמא תביא ב' שערות לאחר המועד ושוב אינה יכולה למאן. ותשב עמו שאינה חפצה באותו בעל. הר"ן:
9 ושטרי בירורין. פירש הר"ב שבררו להן דיינין וכו' ואם לא יכתבו עכשיו. שמא ילך לו ויבוטל השלום ר"ן ועיין במשנה ד' פרק בתרא דב"ב:
10 וגזירות ב"ד. כתב הר"ב פסק דין כו' שאם לא יכתבו עכשיו שמא ישכחו הדבר. ולא יפסקו פעם אחרת כן. הר"ן:
11 ואגרות של רשות. פירש הר"ב צווי השלטון. כפירש"י. ועיין בפי' משנה י' פרק א' דאבות. וענינו כמ"ש הר"ן שהנשיא נותן רשות לזה לדון. ולומר לעם הוראותיהן ונקראין פתקא דרבנותא ושוב אם טעה לא ישלם. ואם אין לו שטר. ישלם מביתו. ע"כ. וכתב עוד הר"ב. וי"מ אגרות של שאלת שלום. בירושלמי. וטעמא כתב הרמב"ם. מפני שאין אדם נזהר בתקונן מאוד. וה"ל כמעשה הדיוט. ולדבריו צריך שיהיה לצורך המועד. כדלעיל במשנה ח' פ"ק. לענין תפירת הדיוט. וכ"כ ב"י לענין כתיבת חשבונותיו. והראב"ד כתב דשמא לא יזדמן לו מוליך הכתב. כלומר והוי דבר האבוד: